החלטה בתיק ת"א 24588-09-10

הבקשה:

1.         בפני בקשה להתיר לנתבעת  להביא ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לבטוח לאומי (להלן:" המל"ל") מיום 21.7.10 אשר מחייבת בתביעה שבפניי מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים, לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:" החוק").

העובדות הצריכות לבקשה:

2.         התובעת, ילידת 1966, נפגעה, ביום 28.9.09 בתאונת דרכים (להלן:" התאונה").

3.           א.       התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה.

ב.         וועדה רפואית מיום 12/4/10 בפניה עמדה התובעת קבעה כי נותרו לה נכויות זמניות בתחומי האורטופדיה והפסיכיאטריה כדלקמן:

                                    -           50% מ- 29.12.08 ועד - 31.3.10;

                        -           40% מ- 1.4.10 ועד 31.7.10;     

על ההחלטה של הוועדה הרפואית בכל הקשור לנכות הנפשית הגישה התובעת ערר, אשר  נדחה ביום 9.6.10.

ג.          בוועדה מיום 21.7.10 (להלן:" הועדה") נקבעו לתובעת נכויות צמיתות כדלקמן:

                       -           10% בתחום האורטופדי בגין חבלה צווארית;

                           -                     10% בתחום הנפשי  כאשר מנכות זו נוכתה נכות בשיעור 2.5% בגין מצב                              קודם.  סה"כ  7.5%.           

                       סה"כ נכותה הצמיתה והמשוקללת של התובעת הן בתחום האורטופדי והן בתחום הנפשי הינה 16.75%.

4.         לאור קביעת הוועדה כי לתובעת נותרה נכות נפשית לצמיתות בגין התאונה, הוגשה הבקשה שבפניי. החלטה זו מתייחסת אפוא אך ורק לנכות הצמיתה שנקבעה על ידי הועדה בתחום הנפשי.      

טענות הצדדים:

5.         לטענת הנתבעת טעתה הוועדה שעה שקבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בתחום הנפשי.

6.         אלה טענות הנתבעת בקליפת אגוז:

א.         משעה שהוועדה לעררים קבעה כי נכותה הנפשית של התובעת זמנית לא יכולה הייתה הועדה לקבוע אחרת. דהיינו הועדה לא יכולה הייתה לקבוע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בתחום הנפשי בכלל ובשיעור של 10% בפרט.

            מדובר בקביעות סותרות באותה הסוגיה אשר ניתנו בסמיכות זמנים על ידי שתי ועדות השייכות לאותו גוף. לטענת הנתבעת די בעובדה זו כדי לקבל הבקשה ולהתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפיה לתובעת נותרה נכות לצמיתות בתחום הנפשי.